קשתות - קשת החדשה - עמותה עברית לתקשורת

 

ספרים בקשתות

 סוריאליזם בגלריה

 יצירת א.ב. יהושע

בנושא הגיליון

 

 
פסטיבל ישראל יוצא לדרך
 
שימו לב על פניו, לפחות מנוסח התוכנייה הקומוניקט וה'בקרוב' הרצ"ב למטה עושה רושם שזהו הפסטיבל העשיר המושקע והמבטיח רבות (ביותר מאוד) מזה שנים. בהשוואה לפסטיבלים מעידן קודם אין ספק שגם עצם היכולת ליצור ריגוש ציפייתי מסוים של לקראת האירוע - מהווה הישג הטעון עדיין מימוש בימתי נמרץ.
אלי שי

המופעים הבולטים של פסטיבל ישראל – תחזית סבירה עד מעוררת עיניין
אלי שי  
הצהרת כוונות מושרית ומרעננת של פסטיבל וותיק

תמונות מחיי הזוגיות
אלי שי  
ושלא תחשוב שאני מונחת בכיס הקטן של אף-אחד, גם לא של יאיר ובטח לא שלך. אני לא תגרנית בשוק וגם לא סוחרת סוסים. אתם תעמדו אצלי על ארבע בתור. אני עוד אעשה לכם לכולכם גנון. כי אם זה הולך להמשך ככה צולע, אני עוד אשקול לעשות קאם באק אל בנימין, הגעתי למסקנה שאני צריכה גבר חזק עם יכולת עמידה מול העולם. אני לא מתכוונת לעשות אנ-דנ-דינו לנצח. ועתה, אל תענה לי, ארצה, ארצה אמרתי.

השבעות קליפות המתקנים
אלי שי  
שיר עידוד לעבודת התיקונאות החברותאית הנמרצת, למנחי הסדנאות, מתקיני התיקונים, מספרי הסיפורים ושאר העושים לילות כימים ולהפך במלאכת התיקונים האינסופית של חג השבועות

התועה בשבילי היריד
אלי שי  
ומה האנשים המזיעים, הנדחקים, מובילי עגלות התינוקות, אוחזי שקיות הניילון, מעמיסי ארונות הספרים היהודיים בהקפה, עושים כאן? הרי זו סכנת נפשות ממש, חשש לפיגוע התאבדות המוני, אם לא פתיחת פה לשטן המקנן בראשו של שהאיד נטול תעסוקה.
מדובר מן הסתם בסוג של ריטואל קדום, בסוגסטיה של המון. זה הצורך האנושי 'בחוויה מן הספרים', ההשתוקקות לאיזה נרטיב. ואכן כמה מהם נשמעו צועקים, נחנקים לסלולארי; דודה נחמה, שלומות, שמעי-נא, אני, כרגע, ביריד הספרים, בירושלים...

אל קודס
נוגה טרבס  
הנה כי כן נמשכים המאמצים להשגת איחוד ירושלים;
סטייסי בדיוק באה לקראתנו. היא זרחה. היא היתה מאושרת מהקנייה: עוד שמלה למלתחה שממילא עולה על גדותיה. היא היתה בורה ותמימה לגבי מה שקרה בקפה והראתה לנו מעט מהאריג של השמלה. יפה אמר סמיר. יפה מאוד" חיוויתי את דעתי. צעדנו לעבר הג'יפ של סמיר. "שבי קדימה", אמרתי לסטייסי. תפשתי מקום במושב האחורי ושמחתי שאנחנו כבר ברכב. סמיר התניע. צלחנו את רחוב צלח א דין ואחר התלכדנו עם זרם המכוניות שהוביל למערב העיר. סמיר האיץ עכשיו, הוא נתן גז.מכוח היותנו בתנועה מהירה הרגשנו חזקים, הרגשנו שהעיר שייכת לנו. סמיר הדליק את הרדיו וברקע נשמע שיר של להקת "רובים ושושנים" עם הפזמון החוזר: "הקש, הקש על שערי גן עדן".






הולדת האור
נגה טרבס  
כמעט באמצע הקיץ - למה לא להתחיל להתגעגע נואשות לחורף? למה לא לנסות להיכנס לתוך ענן ולהתחזק מן הקרירות? למה לא לבטל בעצם את עונת החמה הקשה ולהוציא אותה אל מחוץ לחוק? ומדוע לא להכניס הפגנות נגד הקיץ ללוח הפעילות הירוק

אלי שי: ורחקתי כל זה הרבה, כפרה, נשמה
 
האם לא הגיעה העת לחדול מן המנהג הנפסד של הכפרות הגובל בסוג של עבודת קורבנות זרה ובניסיון להערים על ההשגחה העליונה באמצעות תעלול מוזר ובלתי אתי בעליל הכרוך בצער בעלי כנף וחיים והמתרחש בעיתוי גרוע מבחינת הנהלת חשבונות הנפש וספרי החיים?
מחבר המאמר סבור שהעת אכן הגיעה והוא מגייס לעזרו כמה וכמה אילנות גבוהים.

המכובדי לא רוצה לבוא
 
בעקבות הזמנתו אחר כבוד לאירוע 'הצעה לספר' שבו יקראו וידקלמו חברי כנסת קטעי ספרות נבחרים באוזניהם הקשובות והממושמעות של סופרים, משוררים ומוזמני אירוע חגיגי אחרים - זועם המחבר - גיורא לשם והוא מודיע בזה קבל עם ועדה על אי הגעתו העקרונית לחגיגת שבוע הספר העברי במשכן הכנסת 15 ביוני אחר-הצהריים. לא זו בלבד שאינו מעוניין בהזמנה רשמית, באישור כניסה ובתו חנייה, אלא הוא עומד על זכותו האזרחית והספרותית שלא להגיע בשום פנים ואופן ויוזמתו של הח"כ-יו"ר רובי [ראובן] ריבלין פסולה ודוחה בעינייו.
מכל מקום פרשנים מעריכים כי צפויים קשיים בהבנת הנקרא והמדוקלם בפי העסקונה.

עמוס גורן: הביטויים השגויים ביותר בתולדות המדינה
 
יחסו של בן גוריון אל יהודי המזרח ניפץ את האפשרות להשתלבות תרבותית של הישראלים במזרח התיכון וגרם לניכור כלפי השפה הערבית. עד כדי כך שאפילו בניהם של יוצאי עיראק ומצרים שמצאו פרנסה בשפה הערבית, בשידור למשל, או במודיעין, הפנו עורף לשפה עשירה זאת, שפה אחות של העברית, ולא רצו ללמוד אותה. אי החשבת הערבית באזור דובר ערבית גרם לישראל לבזבז משאב תרבותי גדול שהיה בידה בשנות החמישים ולהישאר נטע זר במזרח התיכון עד עצם היום הזה.

עמוס גורן: ממשלת ישראל החדשה
 
הגבלת מספר השרים לשמונה, כמו בשווייץ, תביא לחיסכון ניכר בהוצאות הממשלה בלי לפגוע בתפקוד המשרדים ונראה שהשינוי עשוי אפילו לשפר את התפקוד ולמנוע זעזועים קואליציוניים. שלא כמו בשווייץ, שבה משרת אחד השרים בתורנות גם כנשיא המדינה, אני מציע להשאיר את תפקיד הנשיא כתפקיד נפרד ולתת אותו לציוני הראשון, אברהם אבינו.

עמוס גורן: הושלמה הפרסת הפרסים להמוני בית ישראל המובחרים
 
פרס ישראל לאומנות ינתן הפעם לאוצרת ניצה יושפה-פישמן ממוזיאון ישראל על שאיחסנה במרתפי המוזיאון עשרות יצירות של אומנים ישראלים שקיוו כי המוזיאון יקנה אותן ולאחר שנים, כשהזדקנו האומנים וחלשה דעתם, ביקשה מהם או מקרוביהם כי יתרמו אותן למוזיאון. בדרך זאת השיגה האוצרת בעבור המוזיאון עבודות רבות שלא היו מגיעות אליו בשום דרך אחרת ובכך שירתה את קהל שוחרי האומנות בארץ שירות יקר מפז. לפיכך, בשבתנו על מדוכת הפרסת כספי החלוקה, הגענו למסקנה כי מרת יושפה-פישמן היא מאשיות השמירה על הטעם הטוב ולראיה באנו על החתום, סיכמו השופטים בקורת רוח מרובה ולא יספו.

יורם וולמן : המורה לאנגלית שלי
 
אחרי שקניתי את המהדורה העברית קניתי את המהדורה המקורית . ומאז , במשך שבועות , הייתי יושב אל השולחן ולפני פתוחים שני הספרים . קראתי בזה והישוויתי בשני ולהפך . וכך , לאט לאט במשך חודשים אחדים למדתי מהי אנגלית.

משט השלום (הנגדי) הציוני (השני)
אלי שי  
אבל עכשיו, כאשר הויקינג העות'מאני שלף מתיק המנהלים שלו עוטה עור הנחש, קלסר נוסף שנראה כמצופה קרוקודיל מזויף והחל מתיר את קישוריו בתנועה חושנית ומושהית כשל חשפנית הפורמת מגף ארוך, נראה היה כי אגדת הפלאים מאיימת לצבור תנופה מדהימה; "הנה היא עיקר הצעתי אליך", פנה אל הכתב הווינאי שכבר נואש מהחיזור המתיש אחר הקושאן השולטאני על ארץ-הקודש. וכאן הסתכל השבדי - עלי נורדליג נורי וואטאבר, לרווח שבין הספרייה לקיר כמחפש מכשירי האזנה נסתרים,או כפוזל אחר סוכנים כפולים נגדיים וכחושים, הנחבאים בתפיחות שנבעו בטפט הפרחוני המתקלף ומשנחה קמעה דעתו, החל מפרט; ובכן אדוני, האג'נדה של הפרוגרמה הסודית היא כדלקמן.
סיפור אמיתי על משט השלום הציוני הנגדי של חוזה המדינה כנגד השולטאן הכמעט אחרון וסיפור מעט דמיוני על שר החוץ בפועל של מדינת היהודים.

פוסי-כותל או יש אלוהימה
אלי שי  
מה יקרה אם קהילה פמיניסטית גאה מבנות חבר-העמים ועולות אוקרינה חוזרות בתשובה, תעמוד בתוקף על זכותה לעריכת מייצג פוסי-רייוט בצירוף חישוף פטמות כחלק ממפגן התחברות באנרגיית השכינה, מתוך כיבוד זכותן הנשית לעבוד את אלוהימה בריטואל נטוריסטי לכבוד חווה אמנו בגן-העדן? האם גם אז יאמרו להן כי אין זה ממנהג המקום?

יושב אל הגדר, או יש מקום לדאגה
אלי שי  
שלווה גדולה והתפרצות של התקף חרדה אפוקליפטית לקראת הימים הנוראים; האם יתכן שהתופעה הבאה שהולכת להתרגש כאן היא תופעת ההמון הדיגיטלי, ההמון הפייס בוקי, הבלתי עציר, הלא הפיך, ההמון המשודרג הבלתי חסים במתוקנות הכללית, ההמון של הסף לינץ', של הכמעט גליוטינה, של הבאריקדות והבאסטיליה, שלא גמר בכיכר הקהירית וגם לא בא על סיפוקו המלא בכיסוח הביטון המזויין של השגרירות הישראלית? תחזית שלילית אפשרית בהחלט.

אלי שי: התנערות הפילים
 
והיכן הם הפועלים השחורים הקודמים, אלה הבעייתיים קצת? -שאלתי בחשש מנומס את שכניי לנקודת התצפית, כאילו הייתי תייר שלא נכח במקומות הללו מזה עידנים.

-די חאלס, כמה אפשר, התפטרנו מהם מזמן, חבל על הזמן, לא יכולנו לסבול אותם יותר, ממש עשו לנו את המוות. יותר מדי בלאגנים, עניינים ווג'אע ראס, נשבר מהם, נמאסו עלינו לגמרי. אז פיננו אותם וייבאנו שבטים אבודים מאסיה, באותה מכולה עם הקרח מהאסקימוסים והמינרליים מהמעיינות בתורכיה וככה חסכנו גם בדמי המשלוח.

נאום הורי סלולארי נייד
אלי שי  
בחייכם, מה אנחנו פרימיטיבים כאלה? נתחיל מחר לתקשר בעזרת קופסאות שימורים וחוטים כמו כשהיינו ילדים במחנות עולים. אני תמיד אומר, אני אחרי הכל מאמין בקדמה, בנאורות, בלהתקדם בחיים, בהשתכללות מתמדת. אז אם יש אפילו קצה של צל של חשש, אדרבא, שיקחו קופים, עכברים כמה שצריך, מה שלא יהיה, שלא יעשו חשבון, שיצמידו להם סלולארי לראש מהבוקר עד הערב, ואז נראה מה יקרה. כלומר יכול להיות שמצד אחד הם דווקא יתפתחו מאוד כתוצאה מהשילוב של ניידים וגוגל והתודעה תצמח להם פלאים והאבולוציה תקפוץ בסולם.

עני חדש - הוא גם משהו להיות
 
דוח פרילאנסרי מעין הסערה של הפגנות המחאה; להיכן נעלמו העניים המסורתיים הלוקים בקשיי התבטאות ברשות השידור הממלכתית והיכן נחבאים העניים החדשים? אותו ציבור אילם של אינטלקטואלים מעוטי זכויות, מתרגמים לפי סימני דפוס, עורכים פאר גליונות, מרצים בשכר סופרים, משוררים בשבתון מטעם עצמם.

מנקודת התצפית שלו ועל-אף קוצר רואי יחסי, הבחין הכתב המיוחד כי אלה רפי הכוח, המכונים המעמדות הנמוכים, התחתונים לגמרי, או המוחלשים, נעדרים - ממש כמו הטייקונים הדינוזאורים האימתניים, כאילו היו הללו בגדר בנותיה של מכשפה מתחרה שלא הוזמנה להילולה מחמת יריבות קדומה. ה'וורקינג קלאס' והפרולטריון, המזרחיים העתיקים המקובעים בעוני מעברתי, העיירתיים הבלתי מפותחים, הפריפריאליים, המובטלים וההומלסים, לא נצפו שם. ועם זאת לבו נמשך לנסות לאתר את בני דמותו שלו, את נציגי מכלול האחרים, הבלתי מוגדרים, האינטלקטואלים העצמאיים, המסמורטטים הזוטרים, אנשי השכר-סופרים מרצים ואמנים, המשתהה תדיר והנסוג, הלא סקטוריאליים, הבלתי הסתדרותיים, נטולי התעודת עיתונאי, אלה שעוד מעט יאלצו לשלם כדי שאילמותם המשוכתבת, המקוצרת ל-250 מילה, תפורסם בכלל במדורי הדעות.

הרכבת הכבדה
אלי שי  
ורחוב יפו נראה לי כמו רכבת לילה לרמאללה; נסיעה לא בהכרח קלה ברכבת הקלה החדשה של ירושלים ומחשבות שווא נטולות אחיזה במציאות על הסתברות פיגוע תורן עתידי בתעבורה הציבורית המשתנה והדינאמית.


אלי שי: האיש שעשה ספרים הרבה ומי שתירגם יפה
 
אשר על כן מן הראוי לנסות לסמן עתה מבעוד מועד ראשי פרקים לטיוטה של ביבליוגרפיה, שלעולם לא תהא מלאה לגמרי, של כל כתבי אמיר, זו הרשימה שתחלצו מכלל היבלעות בחיקה של שורה חוזרת אחת בשיר ולו גם יפה בתודעת האוכלוסייה המקומית.

בקטלוג הספרייה הלאומית הוא חוצה כבר את קו ה- 350 כותרים, כולל חיבורים משל עצמו בשירה, בהגות ובפרוזה, לא מעט עריכות ועוד אינסוף תרגומים. במקרה המסוים שלו, במקצה של התרבות הישראלית הבתולית, הכמות כשלעצמה הייתה סוג של איכות, נוסף על הערך המוסף העצמי, המצטבר, של עבודתו המוקפדת שנעשתה בהתמסרות קיצונית.
ובמהלך הימים של הכנת הטיוטה לרשימה הלא מלאה, אני תוהה - מה היה המניע הראשוני, העילת עילות? ופתאום נראה שהסיבת סיבות הייתה, אולי, הרצון להתגרות בסיומת החסודה מדי של ספר ההגות החתרני במקרא, כלומר הדווקא כן לעשות ספרים הרבה, אפילו במחיר של חשש כפירה בהשגחה עליונה הטוענת לבלעדיות. רוצה לומר הספרים הרבה היו סוג של אלילות נאורה.


תמונות מתערוכת יריד הספרים הבינלאומי של פרנקפורט
כתבה מצולמת מיוחדת מאת עכבר קשתות, תולעת ספרים והכתב הגלובלי המשוטט  
עכבר הספרים הנייד המשוטט והמיוחד של אתר קשתות יצא למסע וירטואלי
בהפנינג הענק של תעשיית המו"לות העולמית והוא שב עתיר רשמים מצולמים.
שימו לב; מתאים לגלשן הספרים הפראי, הבלתי ממוסגר, הניסיוני
והנוטה להשתוללויות מחוסרות רסן על המסך. הפעילו את העכבר לכל הכיוונים
ולכל הדוכנים וותרו על ביקורת הכרטיסים בכניסה.

מתכתבים עם מנו
 
במסגרת מפעל הרעים לעט שיזמה הוועדה בראשות הפרופ' טרכטנברג, רצ"ב ג' הצעות לתיקון המציאות החברתית בישראל. כל ההצעות הללו עשויות להיות רלבנטיות בעבור ציבור של מושכי עט, עצמאיים זוטרים בתחומי מדעי הרוח, כאלה הממתינים לשכר סופרים הולם ולתנאים אנושיים אלמנטריים מעבר להנחה של השקל על גבינת הקוטג' בסופר.

עקוץ קשות
אלי שי  
פתאום אחרי שכבר שיפשפתי את כפות הידיים ועשיתי טפו טפו ופופו לה חראטה על הדיל, משהו מתחרבץ' בכל העסק; הפאפא הזקן, שקודם התנהג כמו בעל הבית השתגע, התחרפן לגמרי, עובר עכשיו לצורת התנהגות של אחד שתופש שהוא הולך לאבד את הראש שלו, קלט ברגע האחרון שהוא התחלק לא בכוונה על השכל. אני מתקשר לצחי, הוא לא במשרד, גאולה לא עונה, יצאה להתבודד באיזה מאחז בתיז אל נאבי עם עותק של כל כתבי אצ"ג. העוזר של הבן יקיר שלה, צח וטהור, אומר שהמודח אירינאוס סתם אנטישמי, אני קובע פגש בירור עמדות דחוף בלובי של ההוטל אימפריאל, לא מגיעים לי בזמנים.

[סאטירה, מתוך המונולוגים ההזויים מענייני דיומא, בעקבות פרשת העוקץ בנכסי הכנסייה היוונית אורתודוכסית]

שווקן המשיקנות
אלי שי  
זה העידן של ההשקות החדשות; שמים סרט משי זוהר ארגמן על הספר, קושרים טוב שאף אחד לא יפתח בלי הוראה, מכינים כריכת השקה עם אותיות זהב בכתיבה תמה על נייר אורז. אני מארגן מספריים נוצצים, בקבוק שמפניה קשור בחוט מתנפץ אל קיר הגלריה, כאילו אנחנו חונכים איזו ספינת תענוגות של האבא, המנוחתו עדן של שרי אריסון. וככה מרביץ כיבוד, מביא מוזמנים, מרים הפקה של מכובדים, משחק אותה בענק. אל תדאג נשים אותך בבורד אוף טראסטיס, בנאמנות גמורה. אנחנו הולכים להנפיק מניה, אתה עוד תקבל דיווידנדים, אצלנו תשחק אותה בסטוק מארקט. קרן השקות - השקעה בהשקה להצלחה; שפע ספרים בע"מ ובדברו התווה בידו תנועה באוויר הגשום כמשרבט שלט ניאון גדול.

אלי שי; אוי ממש חבל, כמה חבל נורא
 
בחזית הצפון שוררים שקט ושלווה מופתיים. הושלם סיוד ושיפוץ הבוטקה של הש.ג בקריה. קולות הציפורים נשמעים שוב במטולה ובלילה נהנים התושבים משירת הצרצרים. בראש הנקרה מתמוגגים אנשי הביטחון מפכפוך מי הגלים וממשק כנפי השחפים על השובר המסולע. שוב לא ניתן להבחין שם בכל איום מיידי ממשי נראה לעין ואילו מעבר לגבול מתבדרים עתה דגלים ירוקים, מעוטרים בפסוקי קודש שוחרי שלום ושכנות טובה.

כושר ההרתעה של ישראל שופר ממש לבלי היכר וכל אויבנו מכירים בעוצמתנו ושרויים בחרדה אין קץ פן נפעיל אותה ביום פקודה. קיצורו של דבר הם מפחדים ומשקשקים נורא. דעו לכם אזרחים יקרים כי לעת עתה אין כל מקום לדאגה. אתם יכולים, לפי שעה, לישון בשקט, ובכן תנוח דעתכם וגם להבא יהיה בסדר.

קטעים נבחרים מתוך נוסח הטיוטה המלא של נאום עוה"ד הפורש, כפי שהודלפו למערכת האתר.

הו ברק
 
האם כל אדם מחויב לערכה גזורה מראש של השקפת עולם? והאם זו צריכה להתנהל באורח כה פרימיטיבי, שבמסגרתו חובה על כל אדם נאור לתמוך מראש בכל מועמד המזוהה עם מיעוט, או עם מגדר מקופח כביכול. כלומר האם במאה העשרים ואחת מצביעים אמורים להיות כה מוכי התפעלות מעצם העובדה שאשה, שחור, או יהודי רצים בכלל למשרה רמה ולפיכך הם צריכים לתמוך בהם אפריורית? שאלה זו עשויה להיות רלבנטית ביותר במקצה הישראלי הפנימי במהלך החודשים הקרובים וכמדומה שהתשובה היא לא בהכרח וגם לא ממש.

האגן של כל הצדיקים, הללויה
אלי שי  
עוד מעט קט יסתבר שמסיבות עיתונאים וגזירת מפות ונעיצת סיכות וחלוקת רחובות על הדשא של אנאפוליס והתנשקויות של המשנה עם המזכירת מדינה והלחי של קונדי - לא הולכות להביא כאן שום ישועה. כי אף אמיר רכוב על סוס ערבי אצילי שהגיח מאורווה ויקטוריאנית - לא יתפוש בלאסו את מפתחות המקומות הקדושים כדי לנהלם בהכנסת-אורחים מזרחית מסבירת פנים ליהודים. אף גמד האשמי לא יגיח רכוב על אל בוראק המכונף, אף מחנה פליטים נגוע בתאי חמאס לא יעלם - רק משום שהמשנה וחבר המועצה מטעם 'קדימה' יחליטו בצוותא חדא על החזרתו לחיק המדבר הסעודי.

גרין-בריין-וואשינג*
אלי שי  
אבל אל תתנו להם לעשות לכם את הגרינוואשינג; זה שראש המועצה המקומית יעלה על אימונית ירוקה, באדידס גם-כן ירוקים וייעטה מייק-אפ בייבי-פייס ירוק ואפילו יצבע את עמוד הפייס שלו בירוקת דשא קצוץ – עדיין לא משנה מהותית לסיבוב הכדור, להתחממות האוזון, או להצלת יערות-העד באמזונס.

נאום מלכותי פורימי רב חשיבות
אלי שי  
פתאום זאתי ושתילה אשתי תפשה פוזה, נעשתה פרימדונה.
"תיכף הרמתי טלפון לוידיאו דייט", מתוך עדות אחשוורוש בפני וועדת החקירה הממלכתית לענייני טקסים, שישבה על מדוכת הדחתו בחשד לאי-סדרים ולהתנהלות בלתי מתוקנת בחיי האישות החצרניים


אלי שי: המצאת הנורמטיביות
 
הוא היה עובד נורמטיבי ביותר, אמרה הקריינית בממלכתי הראשון

עמוס גורן: כתבן הנאומים
 
אחרי שנים רבות של עבודה ככותב נאומים סודי של ראשי האומה החלטתי שגם לי מגיע מעט מאור הזרקורים ולכן אציג מדי פעם בפעם את אחד מן הנאומים היותר טובים שכתבתי בקריירה שלי לאנשי השם שלנו. ולמי שם טוב ברחבי תבל אם לא לנשיא המדינה, מר שמעון פרס הנכבד, שאת נאום ההכתרה שכתבתי לו לא מכבר אני מביא לפניכם היום הזה:

הורגשה הקלה
אלי שי  
הרכבת הקלה מאיימת להביס את גור-אריה-יהודה בתחרות מפעל יחסי-הציבור של כיכר ספרא על סמלה של העיר. בדומה לשוק מחנה-יהודה ולאטובוס 'אגד', היא סובלת מפער מציק בין כרזת המותג לבין מציאות קיומית דחוסה, צפופה, קשת יום, קלושת אבטחה ומזיעה.

חבילה הגיעה - קבלות במתנה מהדודה אסתריקה באמריקה
אלי שי  
בניסיון לאבחן ואולי גם לאזן את התגובה הישראלית לנוכח הופעתה של המדונה בישיבת המקובלים - מסתבר כי זו נעה בין עוטי הבעת הלימונדה הסחוטה, לבין מוכי ההתפעלות שפצחו בקריאות המומות מסוג; מה מאדונה קבליסטית, וואלאה, סבבאה, לא להאמין עד כמה אלוהים גדול ורב כוח ורבותינו הקדושים גם, מבלי לשים לב לגיחוך שבתוספת סיומת ה- EST למילים עבריות במקור.


להתייחד עם צלם צרפתי
 
הרב מצגר חשוד בנטילת שוחד, הלבנת הון וניצול תרומות להלן תזכורת לעניין פרשת הצלם הצרפתי של הרב יונה.

הצהובה של תנובה ירדה, הידד והורה
אלי שי  
זה יופי באמת שהקוטג' של תנובה ירד, והצהובה גם. זה נחמד שאוסם ושטראוס מתפחדים, אבל יכול להיות שמצוקת העוני בישראל טיפה יותר מהותית מתכולת עגלת הקניות של ציבור הלקוחות ברשתות השיווק הגדולות.

מי ימלל תהילות נשות ישראל
אלי שי  
עשרה קבין קדושה יתירה ירדו לעולם וירושלים נטלה ט' ולפיכך כת נשות הטאליבן יאה לעיר בירה ועיר הבירה יאה לה. עיונים בניתוב הצניעות הנשית בבירת יהודה.

כוסית הקוניאק הראשונה
מאת א"ב יהושע
האיש הזה חיבר באישיותו לפחות שלושה מרכיבים שהיו כה נדירים ורעננים בישראל המקופלת והמסוגרת בגבולותיה הנצורים בשלהי שנות החמישים

בתחילת השבוע שעבר סיפר לי יהושע קנז על ביטול חריג של פגישה בענייני "קשת החדשה" כי "אהרן החליט למות". המלים נקבו את לבי, כי הכרתי את כוח רצונו של האיש. אם אמיר הצליח לחדש ולהחיות את "קשת" לאחר שנים כה רבות של הפסקה ולכונן שוב כתב עת חשוב ומוקפד, אין ספק שהוא יעמוד גם בהבטחתו האחרונה. אבל לא שיערתי שהמוות יבוא במהירות כזאת. כשפתחתי את עיתון "הארץ" ביום שישי וראיתי אותו יושב על ספסל של אבן ומחכה, ובצד התמונה דברי הפרידה של בני ציפר, ידעתי שאיחרתי את המועד להגיד לו מה שנדמה לי שהוא רצה לשמוע ממני. כמה אנחנו חסכנים וזהירים בדברי שבח לאדם בחייו וכמה נדיבים לאחר מותו.
עמוס עוז: תמונות מחיי הכפר
הבוקר זרחה השמש והפכה את אדי הביצה למין גשם סמיך, צמיגי. גשם קיצי חם שריחו כריח זיעת אדם זקן לא רחוץ. הכפריים החלו לצאת מן הבקתות והתכוונו לרדת אל חלקות תפוחי-האדמה. והנה בראש הגבעה המזרחית צץ בינינו לבין השמש המתרוממת איש זר, איש בריא ויפה, שהחל לנפנף בזרועותיו, להתוות כל מיני עיגולים ופיתולים באוויר הלח, לבעוט או להשתחוות,לנתר ניתורים על עומדו בלי להשמיע הגה. מי זה האיש הזה, שאלו הגברים זה את זה, מה הוא בכלל מחפש כאן. הוא לא מכאן והוא לא מן הכפר השני והוא גם לא מן הגבעות, אמרו זה לזה הזקנים. אולי הוא בא מן הענן.
[לרגל הכנס על יצירת עמוס עוז במשכנות שאננים מביא אתר קשתות את סיפוריו של עוז כפי שהתפרסמו לאורך השנים בחוברות קשת החדשה. הסיפור תמונות מחיי הכפר התפרסם בגיליון 5]
החריקות האקספירמנטליות של לוקווד נוחתות על חולון
אנאה לוקווד היוצרת המוסיקאלית הניסיונית ביותר מגיעה למרכז לאמנות דיגיטלית בחולון כשהיא מתוגברת בפמליית אורקסטרת החריקות שלה.
קטיפה
עמוס גורן 22/05/13
היינו במסדרון ההוא זמן רב מדי, כך לפחות נתפס העניין בתודעתנו, ולפתע עברו בינינו מנוחין ואשתו, הוא מחזיק בידו את הסטרדיוואריוס שלו, מרים אותו אל גובה החזה במעין "הגבה טול" ומגונן עליו מפני הצפיפות במסדרון, פניו וכפות ידיו לבנים – כנראה לא היה לו זמן להיות בשמש – תסרוקתו בלונדית-צהובה מורמת בתלתל גדול וקשה מעל מצח גבוה, לבן כסוכר, ועל פניו המיוסרים משהו מין חיוך מאולץ. אולי היה לחוץ מן המעבר עם הכינור במסדרון הצפוף או שהיה, פשוט, מתוח לקראת הנגינה עצמה. אשתו הלכה אחריו – בגלל הצפיפות לא יכלה ללכת בצידו – אישה גבוהה בראש וחצי לפחות מבעלה. תסרוקתה, אף היא בלונדית-צהובה, מפוארת ועשויה בגלגל חיצוני גדול, פניה המוארכים, מעט סוסיים אולי, אך אציליים, מאופרים במגמה של חיוורון, כנראה כדי להידמות לבעלה, שמלה סגולה ארוכה לגופה, בושמה עדין ומדגדג והיא מחייכת בהבנה. לא צעירה היתה גברת מנוחין, ואולי כן היתה צעירה ורק לי נראתה מבוגרת מאוד.
גוף האור שב למקורו
אלי שי
וכי נשמע כדבר המוזר הזה עד כדי ביזאריות ממש – אופרת רוק ועוד 'אוריינטלית' ושמא לבנטינית ממש ועוד וכמו לא די בכך במסגרת פסטיבל ישראל ירושלים. אין זאת כי אם מישהו בהנהלת התרבות של האומה התחלק בהתקף של השתלבות חשודה במרחב על השכל וחרג מכלל השגחה נאותה.
הרביעי מימין עושה עלייה שלאחר המוות
אלי שי
על אברהם יהושע השל, וספרו 'אלוהים מאמין באדם', דביר 358 עמ'
אפנדי יעקב יהושע בחיפוש אחר הנעדרת מרת מלכת אסתר
אלי שי
3182015
"אבל, אתם עשויים לומר, אנחנו ביקשנו ממך לדבר על נשים וכתיבת בדיון ספרותי וכי מה הקשר בין זה לחדר משלך?"
(ורג'יניה וולף, הפתיחה ל'חדר משלך' בתרגום חופשי).
אסתר אזהרי מויאל (1873-1948) עשויה להיחשב כגיבורת תרבות אבודה שדמותה נשתכחה מזמן ושקעה בתהומות נשייה. בימי תהילתה שנתמשכו מהעשורים האחרונים של המאה ה-19 לעשורים הראשונים של המאה שעברה נחשבה לכוכב העולה של המאדיה התרבותית הערבית כעיתונאית רדיקלית, חלוצת הבשורה הפמיניסטית, סופרת, מתרגמת, עורכת, מסאית, מורה ומוציאה לאור. היא נולדה למשפחה יהודית דלת אמצעים בבירות והצטיירה כהתגלמותה של קידמה תרבותית וכמעט כאיקון פוטוריסטי וכדוברת מרכזית של תנועת ההתעוררות וההשכלה הערבית. מויאל נחשבה מנהיגה תרבותית של 'התחייה' ומתוך כך ניצחה על סלון ספרותי שהיווה מוקד משיכה לכמה מדמויות המפתח של הספרות הערבית ותנועת הרפורמה. כבר בגיל עשרים נבחרה כנציגת דור העתיד של נשות סוריה ולבנון ונשלחה לתערוכה הבינלאומית הגדולה בשיקאגו, אך עוד לפני כן התבלטה בקריאתה להתעוררותן של נשות המזרח.
לנער את המסע הנסיכותי הנשכח ללבאנט
אלי שי
האוצרות המלכותיים של הוד-רוממותה המלכה הבריטית מאווררים עכשיו את אוסף הצילומים של פרנסיס בדפורד, שהנציח את מסעו המלכותי של הנסיך מוויילס בירושלים במחצית השנייה של המאה ה- 19. אלי שי מפשפש בגנזכי הארמון ומציץ במכונת הזמן אל הר הבית, שהיה אסור אז בכניסת זרים עד כדי סכנת עונש מוות לכופר הבלתי מוסלמי שיעז להתגנב אליו.
בין נופים מפעימים של הר הזיתים, לבין ביקור ביד אבשלום, מבצבצת מבין הצילומים המצהיבים פרשת רצח עתיקה בחצר הקונסוליה הבריטית בעיר. בהשוואה לביקור אובמה זה היה, כנראה, מסעיר עוד יותר.
נסים אלוני: הדמות בתיאטרון
מעשה נורא בשיחה מחוקה בעניין "הדמות בתיאטרון"
הטקסט הפותח מתוך סיפורי הקשת החדשה;
ארבע שנים ראשונות 2006-2002, (עורכים: עליזה ציגלר, אור גראור)
הרואה אור עתה בהוצאת כרמל ירושלים
בקובץ סיפורים מאת ישעיהו קורן,יהושע קנז, אהרן אפלפלד, אלכס אפשטיין וכותבים נוספים שפרסמו את סיפוריהם הקצרים בחוברות קשת החדשה
כך הבסתי את אנטיוכוס
אלי שי
המקורבים למכתביה של מלמד יודעים לספר כי בדעתו לחבר עוד רומאן היסטורי על ירושלים ('כך חבטתי באנטיוכוס') וכן פואמה על הכרך של השפלה ('נתמודד עם המן הרשע ונוכל לו'), כאשר במסגרת מסע קידום המכירות של היצירה הראשונה בכוונתו להציע את הרקונסטרוקציה של הכותל בצורת משחק לגו וירטואלי, ואילו במהלך השיווקי המתוחכם של החיבור השני, הוא רוקם תוכנית חומש שתביא לחילופי אוכלוסין בין צפון-ת"א לבין תושביה המקוריים של גבעת אנדרומדה תחת הכותרת; 'טראנספר הפוך על הפוך - למען מחילה והתפייסות הדדית'. "אני לפחות, עודי מחפש תשובה, רק כך נוכל לה, לחיה הנאצית", סיכם אברימל'ה את סערת הרוחות בעקבות יצירתו, בראיון ענוותני למוסף העיתון למנויים חושבים.
מקום המשפט שמה הרשע
מאת נתן זך
שמעו זאת כי לכם המשפט

מקום המשפט שמה הרשע

לא תעשו עול במשפט

על כן לא יקומו רשעים במשפט

להטות צדיק במשפט

נבוא יחדו במשפט

על כל אלה יביא? האלהים במשפט


מוקדש לאהרן אמיר


אגדת הרוק השקטה עושה עלייה
אלי שי
הרווי ברוקס, אחד מגדולי נגני הגיטרה בס בתולדות הרוק, מתגורר בשכונת בקעה בירושלים והוא נותן שיעורי גיטרה פרטיים. האיש שניגן עם דילן, הנדריקס, מוריסון וג'פלין, מרביץ את תורת המיתרים הנחבאים אל הכלים במתבגרים מכורים לכלי.
החולה, או הכאילו קידמה;לאן נעלמו הבדואים והג'מוסים מן האגם שיובש
אלי שי
כמעט עשור לאחר הזוועה האקולוגית שהביאה לייבוש החולה בראשית שנות החמישים, נפרדה התודעה התרבותית הקולקטיבית של המדינה מן האגם באמצעות אלבום הצילומים של פטר מירום –'שירת האגם הגווע' שנמכר ב- 30 אלף עותקים. חצי-מאה לאחר מכן אצר גיא רז את התערוכה 'שירת האגם' – מחווה מרגשת לעבודתו של מירום, בתוספת עוד 140 שנות צילום באגם שנעלם, שהוצגה בבית אבי-חי במרכז ירושלים.

אלי שי מגלה במפתיע מתוך עיון בתמונות בתערוכה שני גיבורים שכוחים; בדואים גליליים מיסתוריים, שחורים לגמרי ושמא סודנים וג'אמוסים שנראים כמו פסלי אלילים פרעוניים ששחו מהנילוס עד הירדן. במאמץ לאיתור הקרובים הנעלמים של האגם, הוא מגיע למסקנה שהג'אמוס עוד עשוי לתפוש את מקומם של הכבשים בציור של קדישמן כסמל לארץ האבודה שהייתה פה פעם. במקביל הוא מגלה את נכדיהם של יושבי הביצות המקוריים.

במחיצת [AVEC] סבא עמנואל
אלי שי
מי היו האחרים המוחשיים של סבא עמנואל וכיצד הוא נהג בהם הלכה למעשה? -אני שואל את דויד
והוא עונה מיד; האחר היה למשל מוכר הנעלים. נניח שהוא היה הולך לחנות ולא היה מוצא נעלים מתאימות, אבל היה ממש כואב לו הלב על שביטל את זמנו של המוכר. פעם הלכתי אתו ביחד בשוויץ והוא חש כה לא נעים בסיטואצית מוכר הנעלים עד שרצה שאולי אני אקנה.

מתוך רשימה שנכתבה במקור לקראת הולדת המאה לפילוסוף היהודי-צרפתי עמנואל לוינס, והכנס בתיאטרון ירושלים שנערך לכבודוו, ובעקבות מפגש עם עם נכדו של לוינס ועם ועם רעיית הנכד ד"ר ג'ואל הנסל העוסקת אף היא בהגותו.

ירד גשם חלש
מאת ישעיהו קורן
הוא העריץ את הציוויליזציות הגדולות שהצמיח המקום הזה והאמין שכאן, על האדמה הזאת, תקום ארץ העברים, ארץ שכל החיים בה יהיו לאומה אחת, חילונית, שבה כולם אזרחים שווים. שכן את האומה יוצרת ראשית כל האדמה, הארץ, גבולות הטריטוריה. הוא רצה שלהקמת האומה הגדולה הזאת תחתור מדינת ישראל
בתחילת שנות השישים היו לי, ואני יודע שגם לסופרים מתחילים אחרים, שני אהרנים. אהרן מגד, עורך "משא", המוסף הספרותי של עיתון "למרחב", ואהרן אמיר, עורך כתב העת "קשת". ב"משא" פירסמתי את סיפורי הראשון. גם ב"קשת" התפרסמו אחדים מסיפורי הראשונים. איזו גאווה חשתי כאשר ראיתי את הסיפורים האלה בדפוס, איזו הוקרת תודה פיעמה בלבי לשני העורכים האלה, כל אחד מהם גם יוצר פורה בזכות עצמו. אבל ברבות השנים ידעתי שאני חב לשני העורכים האלה עוד תודה. תודה מאוחרת, אבל תודה גדולה. כל אחד מהם גם החזיר לי סיפור ששלחתי לו, מפני שמצא אותו לא ראוי לפרסום.
עזה כמוות- צבי (עזקה) ואהבת השירה
אלי שי 29/02/12
בממוצע של אחת וחצי לשנה לערך הייתי נתקל בה; האחת הייתה קבועה למדי – באזכרה השנתית לפנחס שדה, בפברואר. החצי היה לגמרי לא סדיר, מקרי, בעיקר בשוק מחנה-יהודה; שנינו נתעים בו כמו שני אלכימאים טרופים.
(מתוך מעין הספד, אבל לא ממש, לעזקה צבי).
ניטשה - סנדקו של היטלר? לא ממש
יעקב גולומב
ניטשאני אמיתי, כדברי ניטשה בספרו כה אמר זרתוסטרא, איננו חסידו השוטה כי אם אדם הנוטש אותו ופונה לדרכו הוא. זה, בעצם, מה שהחתום מעלה משתדל לעשות בימים אלה, הגם שאין זה פשוט כלל וכלל, ובייחוד לא לחוקר שכתב רבות על הגותו של ניטשה, על יחסו החיובי ליהודים, ליהדות המודרנית ולציונות, ועל זיקתם המעריצה של מנהיגי הציונות ושל סופריההראשונים אליו. ומכל מקום, אינני כותב כאן כסניגורו של ניטשה שהרי בימינו אין הוא זקוק עוד למליצי יושר, מה גם שטובי המומחים בשלושים השנה האחרונות התגייסו להגנתו.
לא אייצג כאן נאשם כי אם את ניטשה הפילוסוף, את הוגה הדעות אשר השפעה מכרעת נודעה לו על קורות ההגות באירופה במאה העשרים. מתוך פרספקטיבה פילוסופית זו אנסה לומר כמה דברים על אותה פרשה אומללה שכרכה יחדיו את ניטשה עם הפשיזם ועם הנאציזם (ולצורך מאמר זה לא אבחין כאן בין השניים, למרות הבדלים מהותיים ביניהם).
הקשת הרחבה ביותר
מאת עמוס עוז
ואני הייתי בטוח בכך שתמיד יהיה אהרן אמיר מפני שתמיד היה. היה מהתחלה. כשהייתי חייל בן עשרים ושתיים שלחתי לו ביד רועדת סיפור. כעבור חמישה ימים קיבלתי ממנו גלויה ובה רק ארבע מלים: "יישר כוחך. הורדתי לדפוס". כעבור עוד סיפור או שניים נועזתי להופיע בוקר אחד במשרדי מערכת "קשת" ברחוב ביאליק, והנה מצאתי לפני ג'נטלמן נינוח בעל חזות מזרחית, שפם שחור מדוקדק ומבטא גרוני. הוא, שלא היה איש של שיחות נימוסים בטלות, שאל אותי חמש או שש שאלות ענייניות שעליהן עניתי לו בקול רועד, בעודי יושב מולו על קצה הכיסא ואיני מעז להישען על מסעדו. אהרן אמיר הקשיב היטב לכל תשובה מתשובותי, ואחרי כל תשובה המתין עוד רגע בדממה, כמתחשב באפשרות שאולי ארצה להוסיף עוד משהו לאחר שסיימתי. כעבור השאלות והתשובות שאל אהרן אמיר: ומה הבאת לנו היום? והוסיף מלת שבח נדירה ויקרה מפז "אתה לא משאיר מלאכה מרובה מדי לעורך" (אבל כעבור עוד ימים אחדים שלח לי בדואר רשימה של הערות ותיקונים). עד היום אני נוצר את המחמאה הזאת ומשתדל להותיר לעורכים מלאכה מועטה עד כמה שאני מסוגל.
מצייר את הפנים של ירושלים
אלי שי
אלי פרייס - אמן ירושלמי וותיק שיפי יצירתו נותר בלתי נודע, מסכם עשרות שנות יצירה שבמהלכן הנציח את הנוף העירוני הטבעי והאנושי של ירושלים. בימים אלה הוא נפרד מעירו ועולה צפונה ׁ(במחיצת יהודית רעייתו מי שהייתה מקורבת למשוררת לאה גולדברג), להיות קרוב יותר אל הבת והנכדים.
אהרן אמיר: בעומק החושך
זכור לי היטב איך, לאחר שפתחתי את המעטפה בחדרי האחורי שבמשרדי הוצאת "עם הספר", התרווחתי על כיסאי והדלקתי את מקטרתי, ואיך נפעמתי למקרא הסיפור, ואיך בלי צל של היסוס מיהרתי להעבירו לבית הדפוס (וגם לבשר זאת למחבר הצעיר, האלמוני והרחוק).

הוי גוועלד. אין נשומה נדירה וזכה כלשלוימל'ה המלך, נעים זמירות ישרואל
אלי שי
שלמה גרוניך, מהמלחינים המקוריים הבולטים של המוסיקה הישראלית, מגלה את המקורות המקראיים והיהודיים כטקסטים מעוררי השראה. הגם שהוא שב למה שמכונה כאן 'מקורותינו', הוא מודיע מראש ולמפרע, למען הסר ספק, שאין לו כוונה מיוחדת לעשות חזרה בתשובה שעל פי ההלכה ומועצת החכמים. דיוקן + ראיון עם אחד האבות המייסדים של המוסיקה המתקדמת, הלא קונבנציונלית והבלתי מקוטלגת בישראל.
ההיסטוריה של אלי-אולי-אילו, או למה לא ניתן לכתוב היסטוריה משבתי צבי ועד המשט התורכי
אלי שי
אבל בינתיים נדמה לי ששמעתי רמקולים מנומסים בקול עוד יותר תקיף, מישהו כיבה לי את המיקרופון האלחוטי, כל המאזינים נצטוו מפי המנחה האוטומטי - לצאת מן האולם, נשארתי לבד בחושך, וזה מה שרציתי להוכיח; חוסר היכולת לכתוב היסטוריה, לכתוב בכלל, לדבר, לחשוב, לעשות דבר מה שמעבר למאדיום הוא המסר של השקר.
מתוך שיחה במסגרת שולחן עגול בערב 'מנופים' לפתיחת עונת התערוכות בירושלים, בצלאל, יפו 23
רב שיח בנושא - 'היסטוריה חלופית, הכל היה צפוי והרשות עדיין נתונה'.
אפקט פוטר והתמכרויות נלוות
אלי שי
רומאן החניכה של האסופי מכיל משל קיומי, משיחי וגנוסטי; היתום מוצא עצמו נזרק לעולם עויין, נטול הקשר ושייכות, המשדר לו את עובדת היותו אפס מוחלט ומנוכר כרוני. פוטר כמו שר מנעוריו שיר של הבן של שלמה ארצי. ההיזכרות של פוטר בעברו, במוצאו, במסורת הכישוף של הוריו האמיתיים שהחלה עידנים לפני שנולד, מעניקה לקורא את התחושה האפלטונית בדבר עולם אחר, חליפי, שונה בתכלית מקיום חור המערה העלוב הזה, שבו שרביטים הם סתם מקלונים מפלאסטיק, חרוטים הם כובעים סתמיים ממסיבות פורים שכוחות ומטאטאים הם הכלי הזה שהעוזרת בית של הספונג'ה מנסה לבצע באמצעותו תנועות של נדמה לי מנקה, בלא שתחלום בכלל להתרומם באוויר.
ניסיון כושל אך הירואי לפענח את נוסחת ה. פוטר לסופר הילדים המשגשג.
הכול יסכימו ברצון כי חשוב ביותר שנדע האם אנו מרומים על ידי המוסר
עמנואל לוינס
השלמתה של תנועה זו – המקום האחר או האחר – נקראת אחר (autre) במובן מרומם. שום מסע, שום שינוי באקלים ובתפאורה לא יוכלו לספק את התשוקה (désir) הנדרכת אליו. האחר הנחשק באופן מטפיזי איננו "אחר" כמו הלחם שאני אוכל, כמו הארץ שאני גר בה, כמו הנוף שאני מתבונן בו, כמו, לפעמים, עצמי לעצמי, אותו "אני", אותו "אחר". מן הממשויות האלה אני יכול "להזין את עצמי" ובמידה רבה מאוד לספק את עצמי, כאילו קודם לכן הן פשוט חסרו לי.

מתוך פתח הדבר לכוליות ואחרות מאת עמנואל לוינס, הרואה עתה אור במהדורה עברית בהוצאת מאגנס,
בתרגום רמה איילון ובליווי הקדמה מאת ד''ר ז'ואל הנסל
חיי הציבור של חברי אהרן
מאת עוזי אורנן
ראינו בתוצאותיה של מלחמת ששת הימים הזדמנות יחידה במינה לקבל בזרועות פתוחות את כל בני האדם הנמצאים בארץ הרחבה שצה"ל שולט בה. אבל לתמהוני, חבר אהרן אחרי המלחמה אל הרב משה לוינגר, אבי "המתנחלים", שאת הארץ השלמה חמדו - אבל לעצמם בלבד
שנים רבות עברו מאז התוודעתי אל אהרן אמיר באחת הפגישות החצי-מחתרתיות של מה שנודע בשם "הוועד לגיבוש הנוער העברי". הוא הצטרף אלינו בשנת 1941, ומאז הלכנו יחד כברת דרך ארוכה. הפעילויות של אנשי "הוועד" היו בעיקרן שיחות עקרוניות, ופעולותינו כוונו "לצוד נפשות" לרעיון שכולנו דגלנו בו: בנים אנחנו ללאום חדש, שקם והתהווה בארצנו זה כמה עשרות שנים. כבר קמו לאומים חדשים בארצות ההגירה, גם אם מבחינה ביולוגית לאומים אלה היו בחלקם צאצאים של בני אדם שהשתייכו לחברות אחרות. גם אנו, בני הארץ, איננו "דור יהודי חדש", כביכול גלגול קצת שונה ממה שהיו אבותינו הביולוגיים, אלא אנחנו בני לאום אחר. לא זו בלבד, אלא האבות שאתם אנו מזדהים הם דור בני הארץ שקדם לנו, ולא מולידינו שהיגרו לכאן.
מלוטש
מאת יצחק בן-נר
כמעט-סיפור לזכר אהרן אמיר על הפגישה הראשונה ועל הפגישה האחרונה, כעבור ארבעים שנה
(הערת הכותב: איך שלא ניסיתי להפוך את הדברים, יצא שלא פחות משכתבתי על אהרן אמיר ז"ל, כתבתי על עצמי - דבר שאינני יכול לשאת אצל אחרים. לפיכך נכתבים הדברים שכאן בגוף שלישי יחיד, כחלק מהאנטיביוגרפיה שאני עוסק בה, בשנים האחרונות, "מעיין איצחקיה", שחלקה מציאות וחלקה מציאות מורחבת ובדויה. בכל הקשור לאהרן אמיר ולהיכרותי עמו, הכל אמת.)
מתחבט בזהותו
אלי שי
יום לא בהיר אחד, בראשית חורף 2011, קם סופר ישראלי מוערך מדור תש"ח ויצא ממסדרונות בית המשפט כשהוא מכריז בריגשה;
"זו החלטה היסטורית. פסק–הדין מבטא התמרדות נגד כבלים". המחבר בן ה–81 היה יורם קניוק, הערכאה המשפטית שפנה אליה הייתה המחוזי בת"א והפסק המרעיש סימן החלטה בירוקרטית שהושגה בתום הליך משפטי זריז ועניינה רישומו במרשם האוכלוסין בישראל כחסר דת.
בעקבות ההחלטה המרעישה פרסם בן דרור ימיני מאמר תחת הכותר 'זעקת חסרי הדת', שבו גילה הבנה למהלכו של קניוק, אך יותר משהייתה בו קריאה להפרדת הדת מהמדינה, הוא דוגל בהפרדת היהדות כמכלול של "היסטוריה ומורשת וגורל משותף וסולידריות, וגם דת" מן החזקה הדתית האורתודוכסית, הכפייתית והמיליטנטית.
משורר, סופר, עורך ומתרגם
מאת עלית קרפ
אהרן אמיר נולד בליטא ב-1923 ובן עשר עלה עם הוריו. הוא גדל בתל-אביב בתקופת המנדט הבריטי, והיה חבר בהגנה, באצ"ל ובלח"י. מאוחר יותר, למד ספרות וערבית באוניברסיטה העברית בירושלים. כל ימיו חלם אמיר להקים אימפריה עברית שתשתרע בין הפרת והחידקל ועד לתעלת סואץ, גם אם בשנים האחרונות דיבר בעיקר על אימפריה תרבותית ולא מדינית. בסוף שנות השלושים הצטרף לוועד לגיבוש הנוער העברי שהוקם על ידי יונתן רטוש וכונה מאוחר יותר על ידי אברהם שלונסקי - הכנענים. הקבוצה דגלה בהקמת אומה עברית-חילונית, בעלת ישות טריטוריאלית ושפה, שתהיה מנותקת מהיהדות, תיטמע במזרח ותשלוט בו תרבותית. האידיאולוגיה הזאת לא סחפה רבים אחריה ואמיר הוא מאחרוני האוחזים בה.
מלך קרת
מאת ורדה גינוסר
בין השנים 1947-1949 כתב אהרן אמיר הצעיר את הפואמה "שירת ארץ העברים":

חמוץ בגדים דורך שחר-יום-מחר לארצי הגדולה והרחבה

ממערת אמש חטאה ונכאה יבקע

מנקרת אתמולים נחלאה ונעפשה

הנה זה היום הגדול

יום מזג דמים ובליל גזעים אשר לא ידעה ארצי כמוהו

יום חמישים מיליוני אדם בארצי רחבת הידיים

יום אלוהים חדשים

יום עבר הגדול.

בשורות אלה משוקעת תפישת עולם שהלכה והתגבשה עם השנים, ושאבה כוח ממפגשו של אהרן אמיר עם אוריאל שלח (הלפרין), הוא המשורר יונתן רטוש, והצטרפותו אל "הוועד לגיבוש הנוער העברי". רטוש עצמו שאב את הידע וההשראה שעיצבו את השקפת עולמו ממשנתו של הד"ר אדולף גורביץ, שהסב את שמו לע"ג חורון. חורון היה בשנות השלושים עוזרו האקדמי של הפרופ' שארל וירולו, שהשתתף בחשיפת האתר הארכיאולוגי בראס-שמרה, שם נתגלו לוחות כתבי אוגרית בשנת 1929. גילוי כתבי אוגרית חולל תמורות מרחיקות לכת בחקר המקרא, התרבות והמיתולוגיה של המזרח הקדום ושימשו מצע מזין לרעיונות שהצמיחה תנועת העברים הצעירים.
דרשה חזקה לימים הנוראים
אלי שי
גארי יורופסקי - האקטיביסט הטבעוני, בסינמטק ירושלים
הדרשן הוואגני בעל מראה הבייבי-פייס עולה על הבימה באיחור של כרבע-שעה. יש חשמל באוויר, נערות בתיכון מצטופפות במדרגות, אני נותן לאחת מהן כרטיס במתנה, אבל אחר-כך מתברר שלמרות מאות אלפי הכניסות להרצאה המרושתת (או שמא בגללן) מרבית האולם של סינמטק אחד נותרת ריקה. הגברת ואן-ליר מכבדת בנוכחותה, המטיף הצודק, הנראה כתינוק קירח בעל מראה עדכני, מנקה את זכוכיות משקפיו, יש לו טי-שירט לבנה, ג'ינס משופשפים, סנדלי קרוקס והרצאה מוכנה, משופשפת מאוד, שהורצה כבר אלפי פעמים, עד שעתה היא שגורה על-פה על פיו.
להציל את פני האדם מהים המטשטש את החול
אלי שי
בישום אפשרי של הדברים למצב הקיומי הישראלי נראה כי לוינס אינו קורא חלילה לגירוש הגר, או לגירוש מי שרואה עצמו כתושב וכמתיישב, אלא לדיאלוג אנושי בין פני האנשים מתוך "היעדר אדישות יסודי כלפי בני האדם" ותחושה כי כולם בנים לאל, אך גם גרים ונדונים לגור באדמות הארץ של העולם הזה.
 
גלישה נעימה
לשיפור רמת תאימות ולגלישה אופטימלית מומלץ לגלוש בדפדפן אקספלורר 9

פטיבל ישראל ירושלים יוצא לדרך
פסטיבל ישראל
על קו הזינוק
הפסטיבל יתקיים בין ראשית יוני ל- 16 בחודש והוא מסתמן נכון לעכשיו כמושקע וכיצירתי ביותר מזה שנים

הקשת החדשה ממשיכה באתר קשתות
קשתות - המייסד אהרן אמיר
עורך ראשי - ד"ר אלי שי
למשלוח כתבי יד, ספרים, מאמרים ורשימות נא כיתבו כאן באמצעות המדור צור קשר או שילחו ישירות לפי הכתובת atarkeshatot@gmail.com
קריאה כתיבה וגלישה נעימה
מאמרים וטקסטים ספרותיים נא לשלוח לכתובת המייל בקובץ וורד ולציין בשורת הנושא עבור אתר קשתות
ספרים חדשים לסקירה נא לשלוח לת.ד 4358 סניף הדואר ברח' שופן ירושלים
המערכת אינה מחזירה דברי דואר שנשלחו אליה ואינה מבטיחה פרסום

חנות ספרים חדשה רעננה ובועטת
חנות הספרים הולצר - ספרים גאה להזמין אתכם למגוון אירועי תרבות וספרות
יפו 91, פינת סמטת משיח. ירושלים.
חניה בשפע בחניון עליאש ומסילת ישרים (חינם אחרי 19:00)
076-5433800
הכניסה היא תמיד ללא תשלום!!!

מחפשים מתנדבים לבר טבעוני
זנגביל זה מרכז קהילתי לצמחונות בירושלים מול הבית של ביבי (ראש הממשלה)
והמהטמה – זה הבר הטבעוני שלו שפועל בזנגביל בימי חמישי ושישי והוא מחפש מתנדבים נוספים.
ניתן להתנדב במגוון תפקידים: בבישול, הגשה, ניקיון, קניות, פרסום...
לפרטים נוספים ולהתנדבות, אפשר לפנות לחן: 050-6583685 או manziqeret@gmail.com
זנגביל - מרכז קהילתי לצמחונות, בלפור 8, ירושלים

כניסה חינם לחיילים במוזיאונים הפתוחים בגני התעשייה של סטף ורטהימר.

 

יובל יאירי

האמן המלווה את גיליון העשרים

של חוברת קשת החדשה

בעבודות חדשות

      בית העץ

סיפורים רוסיים

 משחק זיכרון

 כאן במדור הצילום החדש של אתר קשתות